החשיבות של רצפת אגן תקינה -אנטומיה

 

במאמר זה נבחן את אברי האגן, שרירי קרקעית האגן ומפרקי הירכיים בשלושה רבדים :רגשי, מנטלי ורוחני.
אנו נתייחס למיקום איברי האגן, לקשר בין תנועת שרירי קרקעית האגן למפרקי הירכיים, נבדוק מה האגן מייצג מבחינה רגשית ומנטלית והאם יש קשר בין אברי האגן לתמיכת שרירי קרקעית האגן לבין הפן הרגשי- מנטלי.

קצת מידע על רצפת האגן..

איברי האגן כוללים שלושה איברים עיקריים: הרחם, שלפוחית השתן והחלחולת. הרחם ממוקם עמוק באגן מתחת לאיברי הבטן, בין שלפוחית השתן, הנמצאת לפניו לחלחולת (הרקטום).
עצמות האגן – מהוות  את המעטה החיצוני של איברי האגן.  עצמות אגן הירכיים יוצרות כעין חגורה שלמה מסביב לאברי האגן. כשמאחור נמצאת עצם העצה המהווה גם חלק מעמוד השדרה ואליה מחוברות מכל צד עצמות האגן. עצמות אלה מתחברות זו לזו מלפנים וכך נוצרת כעין קערה המכילה את אברי האגן ומגנה עליהם )עצם הכסל, השת והחיק).

רצפת האגן -  הנה שטח המרפד את קרקעית האגן הגרמי. היא מורכבת מרקמות חיבור, עצבים, כלי דם, ושרירים, היוצרים כולם יחד מעין "טרמפולינה" בפתחו התחתון של האגן. מעליה מממוקמים אברי האגן הקטן ( שלפוחית השתן, ערמונית אצל הגבר, רחם אצל האישה וחלחולת)  ודרכה עוברים: מקדימה צינור השת, במרכז הנרתיק ומאחור עובר דרכה פי הטבעת ובקומה אחת למעלה יותר גם אברי חלל הבטן.
כדי שהאברים הללו יתפקדו בצורה יעילה עליהם להיות מקובעים במקומם האנטומי. קיבוע זה מתבצע ע"י שלושה סוגי רקמות: מאחור ומהצדדים קיימת תמיכה של עצמות האגן. מלמטה ומלפנים אין עצמות ושם מחליפות את העצם רקמות רכות.

בחיי היומיום שלנו, הנשים, אנחנו מתנהלות במצב זקוף כנגד כוח המשיכה. אנחנו הולכות, רצות, יושבות ולעיתים גם נושאות משא כבד  כמו ילד או תיק. כאשר אנחנו עושות את הפעולות האלה האגן והגב התחתון צריכים להיות מאוזנים בעוד הגמישות והכוח בירכיים מאפשרים לנו את התנועה.

כאשר אנו מתייחסות לאגן ואבריו מן ההיבט הפיזי
עלינו להניח שהאגן הוא מרכז הגוף הוא משמעותי בעיקר בגוף האישה כיוון שנשים חוות את מירב השינויים במהלך חייהן באיברי האגן (מחזור חודשי, הריון, לידה).כיוון שהאגן מחובר לרגליים הוא שואב כוח מן האדמה, מאפשר בסיס איתן לצמוח ממנו וקרקע טובה לפלג הגוף העליון.

כמו שהאגן ברמה הפיזית מהווה בסיס לפלג הגוף העליון וחיבור לרגליים, דהיינו מרכז הגוף, זהו גם תפקידו ברמה הרגשית או הרוחנית, מרכז המכיל ומעבד רגשות וחוויות וגשר לעולם הרוחני.

מבחינה רגשית 

האגן בנוי בצורת מיכל, ערסל,  וכמו שתפקידו בחיינו כנשים הוא להכיל תינוקות ולאפשר להם בבוא הזמן לצאת מגופינו כך גם בכל הנוגע לכל יצירה שהיא ולא רק ליצירת חיים.
האגן הוא הקרקעית של גופנו ולכן "קל" לנו לדחוק אליו את כל מה שאיננו רוצות להתעסק בו "רחוק מהעין" אך הוא מאפשר לנו גם להתחבר אליו, במחזוריות הטבעית שלנו, בתשומת לב ודרכו ללמוד על עצמנו, על היכולות שלנו, הפחדים, הזיכרונות, היצירה והאהבה.
האגן כשמו כן הוא, מיכל המכיל לא רק את איברי האגן הפנימיים אלא גם מכיל את כל החוויות וההתנסויות שחווינו במהלך החיים ואת כל זיכרונות העבר שלנו. האגן מכיל רגשות שהדחקנו, דברים לא פטורים, זיכרונות שהדחקנו מעצמנו ומהסביבה, אירועים שלא התמודדנו איתם וטראומות מן העבר גם טראומות מיניות. האגן מסמל את העבר שלנו, כל חוויות והתנסויות העבר לא הולכות לאיבוד אלא נשארות חבויות באגן. כל הרגשות וההתנסויות  שהדחקנו ולא פטרנו יבואו לידי ביטוי באגן, באמצעות סימפטומים גופניים כמו: נוקשות באגן, חוסר תנועתיות, כאבים ומחושים באגן, מחלות באברי האגן הפנימיים, מגרנות, חוסר שקט רגשי ומנטלי.

כאשר אישה חיה בשלום עם עצמה, האגן ברוב המקרים יהיה מאוזן. הווסת תהיה סדירה ללא כאבים משמעותיים, הפוריות שלה תהיה במיטבה, הלידות תקינות ושינויי גיל המעבר יהיה קלים. אך רובנו לא חיות בשלום עם כל חוויות העבר, יש חוויות מודחקות שלא עיבדנו ואז יש פגיעה בתפקודי אברי האגן.
האגן ושרירי רצפת הגן קשורים גם לחיבור שלנו למציאות, לאדמה, לאיזון רגשי ומנטלי, לכן כשאנו מודעות לאגן, לשינויים המחזוריים ולאיסוף שרירי קרקעית האגן אנו יוצרות בתוכנו איזון רגשי ומנטלי ועל כך נרחיב בפרק הבא.

יתכן שישנו מנגנון פיזיולוגי שיכול להסביר את הקשר בין פעולת האיסוף לייצוב הרגשי. בזמן סערה רגשית יש הזרמת דם ועודף פעילות באיזור הפנים, הגרון והלב. לכן בזמן סערה רגשית מסמיקים, ומרגישים התכווצות בגרון (תחושה של גוש תקוע), מתח בחזה ודפיקות לב מואצות. יתכן שעצם האיסוף של השרירים בקרקעית האגן והבטן התחתונה מסייע למשוך את עודף הדם והפעילות כלפי מטה, לקרקע ולאזן את הסערה המתרחשת בחלק העליון של הגוף.
בהסתכלות אנרגטית יתכן הסבר נוסף להשפעה המייצבת רגשית של המולה בנדהה. במקביל לגוף הפיזי נעות שכבות הגופים האנרגטיים. כשאנו נמצאים בחיבור ובהתאמה לגופים האנרגטיים, כשההילה שלמה ומאוזנת, אנו נהנים מגוף בריא, הצלחה, ושמחת חיים. כשיש ניתוק, חוסר התאמה ופער בין הגוף הפיזי לגוף האנרגטי נוצרות מחלות, חווים קשיים וחוסר יציבות רגשית. המולה בנדהה משפרת את היציבה, מאריכה את עמוד השדרה, ומאפשרת זרימה תקינה של אנרגיה, וחיבור בין הגופים. זה קצת כמו להכניס את תקע החשמל לשקע הנכון, ולעורר שרשרת תגובות חיוביות שמעודדות חזרה לאיזון ולזרימה אנרגטית תקינה בכל הרמות, ביניהן היציבות הרגשית.
המולה בנדהה משמשת כלי מעשי ביום יום שמצמצם את פרק הזמן בו אני עלולה להיסחף למחשבות לא בונות, לכעס או חיכוכים. ברגע שאני מזהה שהפרתי את השקט הפנימי ואני נמצאת במתח מסיבה זו אחרת, המולה בנדהה חוסכת לי זמן יקר ומאפשרת לחזור בתוך שניות למיקוד, לאיסוף פנימה ולנשימה. התנועה של האיסוף יוצרת יציבות והתארכות, מאפשרת נשימה עמוקה והזדקפות, ואף התעוררות של שמחה שקטה על הקיים, ראיית היפה בפשטות של היום יום, ובכל הדברים הטובים בחיינו שאפשר להודות עליהם.

מבחינה רוחנית-
איברי האגן הם איברי הרבייה שלנו, בזכותם אנו מאפשרות חיים וזהו המרכז האנרגטי של גופנו, אם נשאיר את הפתחים של קרקעית האגן פרוצים, כל האנרגיה "תברח" מן הגוף, אך עם נלמד לשלוט בפתחים באופן מודע ומבוקר נוכל לאסוף אותם ובכך לשמור על האנרגיה ולהתמיר אותה כלפי מעלה. וכמו כן נוכל להרפות אותם ולתת לאנרגיה לזרום אל מחוץ לגוף כמו למשל בימי ווסת או במהלך לידה.

האגן מיוצג על ידי הצ'אקרות הראשונה והשנייה:
הצ'אקרה הראשונה- מולהדרה צ'אקרה ממוקמת בבסיס עמוד השדרה, קשורה בתמיכת הגוף הפיזי ומחוברת לרגליים, למפרקי הירכיים, לפי הטבעת, לעמוד השדרה, למערכת הדם ומערכת החיסון והיא מייצגת את הקשר שלנו לאדמה, למשפחה, למקור החיים, לביטחון בסיסי בעצמנו וביכולותינו.
לכן נשים הסובלות מחוסר בטחון עצמי שנובע מחינוך מסויים במשפחה, נשים אשר לא חשות מוגנות, נשים אשר אינן יודעות מהי עצמאות עלולות ללקות במחלות או קשיים הנוגעים לאיברים שצ'אקרה זו קשורה בהם.
הצ'אקרה השנייה- סוודישטנה צ'אקרה ממוקמת במרכז האגן, באזור איברי הרבייה וקשורה לרחם, שחלות, נרתיק, צוואר הרחם, מעי גס, חוליות תחתונות, תוספתן ושלפוחית השתן. צ'אקרה זו מייצגת את מערכות היחסים שלנו עם העולם והאופן בו אנו חוות אותן (זוגיות, יחסי מין, קשרי חברות, עבודה ומשפחה) וקשורה לביטוי יצירתי.
נשים הסובלות מקשיים בתחום הזה או מתפיסה מוטעית של מערכות יחסים (למשל שימוש במין או בכסף ככלי קידום בתוך מערכת יחסים), נשים אשר לא שלמות עם יכולתן להרות וללדת, עלולות לסבול ממחלות או קשיים באיברים שצ'אקרה זו קשורה בהם.

ההשפעה האנרגטית של תרגול ופראנימה
בפיסיולוגיה ההודית האדם מורכב מחמישה גופים או עטיפות שמסמלים היבטים או ממדים שונים בקיום האנושי. אחת מהן היא הפרנאיאמה קושה- הגוף הביופלסמי או הגוף של האנרגיה החיונית. התרגול של הפרנאמיאה מתרכז בעיקר במעטפת הזו. הפרנאמיאה קושה מורכבת מחמישה סוגי פראנה, אנרגית החיים, שנקראים vayus-רוחות, אוויר: פראנה, אפאנה, סאמאנה, אודנה, וויאנה.  לכל אחד מהם איכות אנרגתית, תיפקוד וכיוון זרימה משלו.

אחת משתי האנרגיות החשובות היא האפאנה. האפאנה ממוקמת בקרקעית האגן, ומספקת אנרגיה משם ועד לאיזור שמתחת לטבור: למעי הגס, הכליות, פי הטבעת ואברי המין. היא אחראית על סילוק פסולת מהגוף כולל  גזים, שתן, צואה ודם הווסת. כיוונה הכללי הוא כלפי מטה אך ניתן להפנות אותה גם למעלה בעזרת תרגול המולה באנדה. כאשר האפאנה זורמת בחופשיות באגן ישנה זרימה טובה יותר של דם בכלי הדם באגן והדבר משפיע על תפקוד אברי האגן, הפריון וגם על הלידה.
במשך השנים האפאנה נחלשת, בגלל חולשה בשרירי קרקעית האגן, וכיוונה פונה רק לאדמה. היחלשותה גורמת לתפקוד לקוי של אברי האגן: דליפות שתן, טחורים, עצירות, צניחת איברים, בעיות בקיום יחסי מין ולתחושה של בריחת האנרגיה מהגוף.
מודעות לאפאנה ותרגול המולה באנדה יוצרים התקרקעות, תיפקוד תקין באגן ויציבות בפלג הגוף התחתון שמשפיעה על כל הגוף. האפאנה עולה ונפגשת עם הפראנה באיזור הטבור ותומכת בה. באיזון בין 2 האנרגיות האלה, אנרגית הקונדולוני מתעוררת.
 

בזמן שנמצאים בסערה רגשית והשרירים ברצפת האגן לא אסופים, יש תנועה פנימית של חוסר יציבות, שיוט ותלישות. התחושה היא של חוסר קרקוע, כך שכל היתקלות בעובר ושב יכולה לגרום לרעד במערכת, בלבול, להתלקחות של ריב, עצבנות, וראייה שלילית על אנשים והעולם בכלל.
שרירי קרקעית אגן חלשים שאינם תומכים גורמים לצניחה של איברי האגן, לתפקוד לא תקין של אברי האגן ולדליפת אנרגיית האפנה כלפי מטה, כל אלו גורמים לתחושה של אי נוחות פנימית, כאב פיזי, איבוד אנרגיה, חולשה,עייפות, מצב רוח ירוד וחוסר שקט מנטלי.
יש פיזור רב של כוחות כלפי מטה וכלפי חוץ. תשומת הלב מתפזרת החוצה- "עושים לי", "הורסים לי", "מרגיזים אותי". התנועה הפנימית היא כמו מערבולת שסוחפת כלפי מטה לערבוב ופיזור.
המערבולת יכולה להמשיך לגדול ולמשוך למטה, לסערה גדולה שעלולה לפגוע בעוד תחומי חיים, מתוך חוסר יכולת להפריד בין הדברים, ואשליה שהכל מתפרק.
כשיש איסוף של השרירים המייצבים ורצפת האגן, הפיזור נפסק או מתמתן, ונמצא גורם מייצב פנימי שמסמן לשאר איברי האגן היכן המרכז, ציר האמצע, ומסביבו חלה התייצבות ושקט במערכת. נוצר ביטחון פנימי שקיים גורם יציב, עוגן, אליו אפשר להיצמד עד חלוף הסערה מבלי ללכת לאיבוד.
התנועה של פיזור ואיבוד שליטה כלפי מטה הופכת את כיוונה ואוספת את כוחותיה כלפי מעלה למרכז הגוף. לא מתפזרת אל החוץ ואל האחר, אלא מתבוננת פנימה, אל המתרחש בתוך המערכת, מתוך הבנה שכל הגורמים החיצוניים לא קשורים באמת, אלא נמצאים שם רק כמראה, שנותנת לי הזדמנות ללמוד על עצמי.
כשהשרירים המייצבים אסופים, אני יכולה להרשות לעצמי להתמודד עם מפגש טעון בלי להתפרק ולהתערבב עם האדם שמולי. אני יכולה להניע את הגוף שלי בגמישות מבלי להזיק למפרקים. זהו סוג של הגנה פנימית שתומך בתפקוד הפיזי והרגשי בחיי היום יום ובתרגול על המזרון.

 

 

 

 

 

 

 

 
 
לייבסיטי - בניית אתרים