רבים אומרים לי בהתנצלות רבה לפני שמתחילים יוגה "אבל אני לא גמיש".
אז קצת סדר לגבי גמישות, כי רב הבלבול על ההבנה:
גמישות היא היכולת של המפרק ושל השרירים המקיפים אותו לנוע בחופשיות במלוא טווח התנועה בלי לגרום לגוף כאב, נזקים או פציעות.
גמישות היא גם היכולת לנוע במרחב באופן חופשי בין מנח למנח וגם היכולת לשהות במנחים "טבעיים" בנוחות.למשל ישיבה מזרחית.
חשוב מאוד להבין, אין שום קשר בין זה לבין תנוחות אקרובטיות ביוגה.כלומר, בכיף, אפשר להתאמן על להגיע אליהם, אך הם לא מה שיגרום לנו לנוע לחיות בגוף שמח ונינוח.
ומה עם מתיחה של שרירים?
אין טעם למתוח רק שרירים בודדים אלא אם כן משתפים עוד שרירים ורקמות, כי זה לא יאפשר לנו דווקא לנוע יותר בקלות, ואף לעיתים יכול לגרום לעומס ספציפית על השריר ובמצב מתמשך יכול לגרום לאף קריעה או אי נוחות רבה.ניסיון למתוח "עוד" בצורה סטטית- לא תמיד מועילה והרבה פעמים אף יכולה או להזיק או פשוט לנעול את השריר עוד יותר (כשמערכת העצבים קולטת שלא ניתן "למתוח" יותר היא פשוט נועלת את השריר וכך הוא הופך להיות אפילו יותר נוקשה- לכן עדינות וסבלנות היא המפתח)
בכלל, אנשים גמישים יתר על המידה, או כאלה ששמים דגש רב על מתיחות לא מאוזנות- שתנועתם נראית אולי מרשימה, נפצעים ביתר קלות והם צריכים לעבוד פחות על גמישו ודווקא יותר על כוח ויציבות. כלומר לעשות פחות ולא יותר.
לאנשים "לא גמישים" השאיפהבעיניי היא בסהכ להשיל את הנוקשות שהתווספה עם השנים ולחזור חזרה לתבניות בראשתיות טבעיות של הגוף האדם- למשל למנחים של כריעה, ישיבה על ברכיים כפיפה נינוחה וקלה ועוד.החזרה לתבניות טבעיות יותר, משחררת עומסים רבים וממש מקלילה את הגוף ואת הנפש.
זו בעיניי גמישות, זה ללכת עם הגוף שלנו ולא להלחם נגדו..
אז איך עושים את זה?
יש טכניקות מצוינות להגמשת הרקמות והשרירים, ניעות חוזרות, כיווץ והרפייה, חזרה על טווחי תנועה, השארות בתנוחה עם נשימה עמוקה ועוד, כולן נהדרות אך בעיקר המפתח זה לנוע עם הקצב של הגוף ולהתקדם באופן הדרגתי ואיטי,כשהמוח מקבל מסר שהכל בסדר הוא יאפשר לנו לשפר את טווחי התנועה גם במקומות העקשניים ביותר..
מוזמנים להתנסות בתרגול להגמשת ההמסטרינג והפריפורמוס בטכניקות שונות ומועילות