הרגש המנהל את יציבתינו והשכל המפריע

כשאנחנו חווים רגש והוא לא נעים לנו הנטיה הטבעית היא לדחוק אותו ולנסות לפתור אותו באמצעים שכליים.מה שנקרא פעילות מחשבתית מוגברת.אם אני אעשה כך וכך התחושה של הלחץ תעלם.

האמת היא שאי אפשר לפתור עיניין רגשי עם השכל.

רגש לא פותרים- מקבלים אותו.

נשמע פשוט?

ממש לא .

למה לא?

כי רגש לא נעים כואב בגוף.

-אם תתרכזו בגוף שלכם בזמן כעס או פגיעות וכדומה אתם תשימו לב שהתחושה היא תחושה מאוד לא נעימה ולכן פיתחנו כל מיני אסטרטגיות כדי להתרחק מאותה תחושה.


וכשאנו חווים כאב אוטומטית אנו מנסים להרחיק אותו מאתנו.

ולדחות אותו

לעצור אותו.

עצם ההדחקה מעלה את האנרגיה אל המוח וגורמת לפעילות המחשבתית המוגברת.

בנוסף,

כשאנו מנסים להדחיק כאב רגשי אנחנו בעצם משאירים אותו בגוף.מכיוון שאלו איזורים שספוגים ברגשות כואבים מצאנו אסטרטגיות איך לא לגעת בהם. אלו לא החלטות במודע אלא באות מהתת מודע.

כשהחוויה חוזרת על עצמה, הרקמות סופגות את הרגש ולאורך הזמן יציבתינו מתעצבת סביב אותם כאבים רגשיים.

עד שאנו כבר לא מחוברים לאותם רגשות, הם תקועים עמוק מידי פנימה..

אלו חסימות וסטגנציות שנשארות בגוף לעיתים שנים על גבי שנים גם ברמה האנרגטית רגשית ופיזית.


ומכיוון שיש בנו מכלול רב של רגשות שלא לכולם אנו נותנים מקום, יש כל מיני איזורים בגופינו שסופגים כבר שנים רבות את החוויה, אפילו בלי שנשים לב לכך.

המעניין הוא שהאיזור שספג את הכאב בדרך כלל אינו כואב בשל ההדחקה שחווינו, אלא להיפך, אנחנו מאבדים איתו קשר תחושה, מודעות ותקשורת. זה איזור שהוא unnown עבורינו..


מדוע זה משמעותי?


כי אותם רגשות יוצרים כיסים בגופינו של תקיעות וחסימות המשפיעות עלינו בדרכים שונות.

בין אם זה בחוסר יכולת לעבד רגשות שחווינו כילדים ולכן הם עדיין מאוד מפעילים אותנו.

בין אם זה בכאבים פיזיים או מחלות הנוצרות.

בין אם זה בתחושה של תקיעות בגוף ואי נוחות באיזורים ספציפיים לאורך שנים ללא פתרון .