לישר או לא לישר- שאלת השאלות ביוגה ובכלל

לישר או לא לישר את הברך?

בד"כ כשמגיעים אלי לראשונה לשיעור יוגה אני מוצאת את עצמי מסבירה שכדאי ושאפילו נחמד לשחרר ברכיים.

משום מה, ישנה נטייה "פופולרית" ליישור ברכיים או יותר נכון לנעילתם כשהמטרה היא למתוח את שריר ההמסטרינג.

באימוני ספורט למינהם התנועה ה"מחממת" כביכול לפני כל אימון ספורט זה ישור ברך וכפיפה לפנים כשהמטרה היא להמנע מפציעות ולשפר את טווח התנועה.לרוב המתיחות הן פסיביות ומקובל לחשוב שזה בסדר שלא נוח בעליל. ביוגה המחשבה היא שאם ניישר את הברך- התנוחה נעשית כראוי, או שביישור ברך פוטנציאל מתיחת שרירי הירך הוא הכי גבוה, מה שמוביל לכך שלעיתים התנוחות נעשות מתוך מתח ואי נשימה. כל זה נעשה מתוך האמונה שבדרך זו הגמישות משתפרת והשריר מתארך, שזה מונע פציעות ומשפר את היכולת באימון. מחקרים שנעשו ב10 שנים האחרונות הראו כי לא רק שאין יתרון במתיחות אלה, הן גם גרמו להחלשה של טונוס השריר ולכן פגעו באימון.


בשל מערכת העצבים שמגנה על גופינו, השריר הפך לנוקשה ומכווץ יותר ולכן לא רק שלא היה שיפור בגמישות,

אלא גם המתיחות גרמו לכך שהמתאמנים היו חשופים יותר לפציעות.

במאמר זה אסביר מדוע לא חובה לישר ברך, שזה לא באמת מגמיש את השרירים וגם לא מחמם את השריר,

אלא להיפך- מוריד את טונוס השריר ולכן הגוף מועדיותרלפציעות.

כבר בתחילת המאמר אדגיש שאני עושה הבדלה בין ישור/ריווח ברך שנעשה כראוי -חיבור, השתרשות, תנועה דו כיוונית או פיתולית מסביב למפרק,

רכות בעמוד השדרה, לבין מתיחת יתר ונעילת מפרק.

אז מה מה הסיבות לכך ש"ישור ברך" הפך למטרה עצמה?

אמונות הרגלים וחינוך תנועתי מילדות-כמו כמעט כל הרגלים שצברנו בחיינו, מה שלמדנו בילדותינו,

לרוב זה מה שאימצנו לעצמינו בבגרותינו: גמיש זה בריא, מתיחה מחחמת שרירים לפני אימון , 'ישר' מעיד על 'חזק',

ישור ברך חשוב למתיחת השריר כראוי.  

גמישות יתר ברצועות ובגידים(לאנשים גמישים יותר קל להישען על המפרקים במקום  על השרירים),