איך שיפור יכולות ושחרור מכאב תלוי ביכולת שלנו לנוע כמו תינוק?


באחת ההרצאות ששמעתי בוינגייט המרצה אמר כי ספורט זה דבר מאוד לא בריא.

כולם צחקו,

ואני בליבי הסכמתי

כבר ראיתי וידעתי שכל ה"חינוך" התנועתי שגדלנו עליו מוביל תמיד להישגיות והצלחה ולרוב על חשבון בריאות הגוף ואיזונו.

זה לא רק בספורט מקצועי.

זה מחלחל לכל סוג תנועה כמעט (כן גם יוגה)

התחושה היא, אם לא הזעתי או "נשברתי" בסוף אימון אז הוא לא היה "שווה".

הדגש הוא על ההישגים ולא על איכות התנועה ועל ההתאמה האישית לגוף שלי.

העיניין הוא שאם לא מקשיבים לגוף אז הוא בדרך כלל מגיב.

לעיתים בפציעה, בחוסר יציבות, חוסר שקט או כאב.

או פשוט בחוסר חיבור לגוף בו אנו חיים ודרל זה גם לעצמינו.

נדמה כי חוסר פעילות גופנית יכול להחליש אותנו או להוציא אותנו מאיזון,

אך גם פעילות גופנית מופרזת או לא מותאמת עלולה לא להטיב עמנו, רגשית ופיזית.


סיפור מקרה:

הוא מגיע אלי מרשים וגדל גוף.רץ מרתונים, מתרגל יוגה אינטנסיבית ו..כולו פצוע.

ברך ימין גב תחתון, כתף וצוואר.לא פסח על שום פציעה.

הוא רץ כך כבר שנים אבל עכשיו לא מסוגל יותר ואני מבינה למה.

כל גופו "לא במקום".

נוקשות גדולה מצוואר עד כף רגל, האגן נדחף קדימה מהמתח הרב בשרירי הגב התחתון, בית חזה קדמי רחב ומורם מעלה. משקל גופו על הבהונות והבטן התחתונה יוצאת החוצה.

אני מבקשת ממנו לנוע בחלל מעמידה לישיבה ולשכיבה והוא מגלה לי שלא מסוגל לשבת כבר שנים ושכואב לו כשהוא יוצא מהאוטו או קם מהמיטה, רק כשהוא עושה יוגה או רץ הכל משתחרר ולא כואב לו אבל מייד אחרי הוא חווה שוב כאב ולפעמים יותר גרוע ממה שהיה.

בנוסף משתף אותי כי חווה מתח גדול בגלל לחץ בעבודה.

אני מבקשת ממנו להתכופף מטה עם ברכיים כפופות, גבו מתוח והצוואר נשאר בפשיטה כמו נמשך אחורה.אני אומרת לו "תזכור עד איפה הגעת ונחזור לזה בסוף המפגש".

אני מזהה שהקו האחורי הפאשיאלי שלו מתוח ומשוך כולו כלפי מעלה.אפשר לדמיין את זה כמו מעשה קונדס של ילדים שמושכים את התחתונים מהמכנסיים כלפי מעלה.

הקו הלטרלי -הצידי נוקשה מאוד ומושך למעשה את הירכיים ברכיים וכפות רגליים ברוטציה החוצה.

כוחו רב, אך בעיקר בשרירי התנועה. שרירי הליבה ושרירים קדמיים ופנים ירכיים חלשים יותר ונראה שאינו "משתמש" רבות בהם.


אני משכיבה אותו על הגב.גב תחתון וצוואר מוקשתים ומכווצים, אינם נוגעים במזרון, סנטרו פונה כלפי מעלה במתח .

הבטן מתוחה מעלה, הנשימה מתבטאת בבית החזה הרחב והפתוח שלו.

אני מניחה כרית מתחת לגב תחתון ומתחת לבסיס הגולגולת ומבקשת ממנו לנשום לאורך עמוד השדרה ותוך כדי נשימה להרגיש איך עמוד השדרה מניח את עצמו יותר ויותר אל המזרון.

אני מבקשת ממנו לדמיין שהוא ממלא עם הנשימה את הגב מבפנים, מותח את רקמת העור עד שהיא מתרככת.

כשזה קורה אני רואה שהברכיים שלו, שעד כה פנו החוצה במין פיסוק מתחילות להמשך אחת אל השנייה, שרירי הישבן והאגן מתרכך והנשימה מתחילה להגיע לבטן התחתונה, הצוואר מתארך והגב קצת יותר רגוע אל המזרון.

אני מבקשת ממנו לקרב את הברכיים אל הבטן, גם בכך הוא מתקשה. צוואר ושרירי הכתף עובדים קשה כשהירך מנסה להתקרב אל הבטן.

אני מסבירה לו שזה קשור לנוקשות גדולה מאוד בחלק האחורי שלו, בעיקר בגב התחתון.


לאט לאט אנו מתחילים בתנועה משתנה ומגוונת:

הדגש הוא על נשיפות ארוכות תוך כדי תנועה כדי לרכך את שרירי התנועה הגדולים ועל תנועתיות מפרקי ירכיים.כיוון שלא מורגל בכך והנשיפות שלו קצרות והשאיפות חזקות ומהירות, לוקח לו זמן אבל כשהוא מתחיל להרגע הוא מרגיש איך טווח התנועה פתאום גדל והוא יכול לקרב בקלות את הירך את הבטן.

אנחנו חוזרים על התנועה במנחים רבים, עד שלהפתעתו הוא מצליח להתיישב בקלות.

אני מסבירה לו שכשאין מאמץ מיותר בשרירים, יש הרבה פחות עומס על המפרקים והרבה יותר תנועה משוחררת וגמישה, כך שהתנועה יעילה ואפקטיבית יותר, ושהחדשות הטובות הן שלחלוטין ניתן לרוץ כך.

באי מאמץ.


בסוף המפגש משהו בעמידה שלו נראה כבר אחרת. המשקל פרוס יותר בין העקבים לבהונות.

יש הרבה פחות מתח בגב ובצוואר, האגן נמשך מעט אחורה. אני מבקשת ממנו לכפוף לפנים ועושה זאת בקלילות מפתיעה.


אז איך כל זה מתחבר לתנוחות פשוטות שכל תינוק עושה?

רובינו נולדנו עם היכולת לנוע באופן חופשי וללא מגבלות.על פניו אין סיבה שנאבד את היכולת הזו, אך אם ננסה לחקות תינוק בן 8 חודשים נע במרחב, תוך דקה נתמלא זיעה ונתקשה לעמוד בקצב שלהם.

הסיבה להתרחקות שלנו מאותה תנועה ראשונית היא החיים המודרניים, שמושיבה ילדים בגיל 6 על כיסאות, שמקציבה זמן קצר להפסקות, שמרגילה אותנו לזמני פעילות גופנית מתוחמים בזמן ולא כאלה שיכולים להיות חלק בלתי נפרד מכל עשייה יום יומית.

הצטמצמנו לכמעט ישיבה והליכה אבל אנחנו יכולים הרבה יותר מזה.

כילדים קטנים אין שריר מפרק ורקמה שאנו לא משתמשים בו, כמבוגרים הגוף שלנו לומד להשתמש בשרירים מסוימים בלבד וזונח שרירים אחרים, לעיתים לשנים רבות ואורכות.לכך יש השפעה מערכתית על הגוף נפש שלנו

נדמה כי נוצרה הפרדה בין התנועה הילדית שנראית לנו רחוקה מאתנו, לבין הגוף המבוגר למוד הפציעות והשינויים.

אך האמת היא שגם כמבוגרים אנו מסוגלים לנוע בתנועה מורכבת ומגוונת כמעט כמו תינוקות ושבעצם הם המקור החיקוי הטוב ביותר עבורינו.לכן מאוד חשוב כל יום לגלות תנועה חדשה בגופינו ולפתח אותה, ממש כמו תינוקות.




אם הגעתם עד כאן התפנקו בתרגול לשיפור יכולות הישיבה והתנועה.מתאים לכל רמה.













132 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול