איך שיפור יכולות ושחרור מכאב תלוי ביכולת שלנו לנוע כמו תינוק?


באחת ההרצאות ששמעתי בוינגייט המרצה אמר כי ספורט זה דבר מאוד לא בריא.

כולם צחקו,

ואני בליבי הסכמתי

כבר ראיתי וידעתי שכל ה"חינוך" התנועתי שגדלנו עליו מוביל תמיד להישגיות והצלחה ולרוב על חשבון בריאות הגוף ואיזונו.

זה לא רק בספורט מקצועי.

זה מחלחל לכל סוג תנועה כמעט (כן גם יוגה)

התחושה היא, אם לא הזעתי או "נשברתי" בסוף אימון אז הוא לא היה "שווה".

הדגש הוא על ההישגים ולא על איכות התנועה ועל ההתאמה האישית לגוף שלי.

העיניין הוא שאם לא מקשיבים לגוף אז הוא בדרך כלל מגיב.

לעיתים בפציעה, בחוסר יציבות, חוסר שקט או כאב.

או פשוט בחוסר חיבור לגוף בו אנו חיים ודרל זה גם לעצמינו.

נדמה כי חוסר פעילות גופנית יכול להחליש אותנו או להוציא אותנו מאיזון,

אך גם פעילות גופנית מופרזת או לא מותאמת עלולה לא להטיב עמנו, רגשית ופיזית.


סיפור מקרה:

הוא מגיע אלי מרשים וגדל גוף.רץ מרתונים, מתרגל יוגה אינטנסיבית ו..כולו פצוע.

ברך ימין גב תחתון, כתף וצוואר.לא פסח על שום פציעה.

הוא רץ כך כבר שנים אבל עכשיו לא מסוגל יותר ואני מבינה למה.