תגובות

הסיפורים שהגוף שלי מספר לי על עצמי

הסיפורים שהגוף שלי מספר לי על עצמי
 
האמת היא שאם נלמד להקשיב לגופינו, נגלה שלשרירים ולרקמות יש הרבה יותר ידע, חוכמה ותבונה ממה שאנו מצפים מהם.
תנועתינו, יציבתינו, "חוזק" השרירים, ה"גמישות" שלהם- כל אלה מושפעים מהרבה משתנים ולא דווקא מכמה נתאמן "חזק".
גופינו ורוחינו מורכבים מכוחות שונים, רגשות, תשוקות ומגבלות שבעצם מגדירים את "האני".הביטוי הגופני של גבולות אלה נתפסים כמתח שרירי, הגבלה בתנועה, ובכאב. ביוגה נחשבים גבולות אלה כבורות ופחד.

כל כאב, פציעה, וכדומה יכולים להיות מוסברים מתוך גופנפש. בתנוחות היוגה אנו חווים את ה"גבולות" הללו כל הזמן.היחס שלנו אל גבולות אלה, לפי היוגה, היא המורה שלנו לאיך שאנו חווים את עצמינו בעולם.

בתרגול היוגה אנו למדים את הגבולות ואת אופי תנועתן, מזהים את הקשר בין האוטומט שבו אנו מגיבים לעולם ולחוויה שלנו בתוך התנוחה.
האימון בזיהוי פעולת האוטומט בתוך תנוחת היוגה מאפשר לנו להתבונן בתגובות הרגילות ולצור שינוי מודע, גם מחוץ למזרון היוגה.
מתוך הזיהוי, ההתבוננות וההקשבה-נוצר שינוי .כשהידע החדש נספג בשרירים והרקמות- השינוי מתבטא ביום יום.

לדוגמא:
מטופל שבנטייתו הטבעית נושם נשימה עילית (בית חזית), שאיפות מהירות וקצרות, בית חזה גבוה ומורם שרירים קצרים, תנועה נוקשה. הביטוי לנוקשות ולשאיפות הקצרות הם שרירים כאובים(טריגרים),
כאבי צוואר וגב תחתון, מתח ולחץ בחוויה היום יומית.
מזהה בתרגול היוגה שלו את הדרך שבה מגיב גופנית ונפשית:תנועות מהירות וגסות, מגיע מהר לסוף התנוחה, בית החזה מורם, נוקשות במפרקיו.
הביטוי הגופני שלו באסנות משקף את התגובות היומיומיות שלו.
הבקשה של המטופל מהטיפול הוא להפחית מתח נפשי וכאב.
בתהליך עם המטופל נטפח את התנועה ההפוכה לטבעי שלו:הרפיית בית החזה, נשיפות ארוכות ונשימה סרעפתית מלאה, תנועה איטית ואי הגעה לסוף התנוחה.
התרגול היום יומי והשינוי בתגובות האוטומטיות ההרגליות אפשרו  לו לצור שינוי משמעותי ביום יום שלו.גופו התרכך, תנועתו התגמשה, מערכת הנשימה ומערכת העצבים הגיבו בהתאם ולכן איכות הנשימה השתפרה, המתח הנפשי פחת והכאבים ירדו ועם הזמן פשוט נעלמו.
רק בריאות! 
 
לעמוד הפוסט תאריך: 11/09/2016 15:55:00 תגובות:
תגובות

הבית שלא גרים בו

 

בית שלא גרים בו

אנחנו חיים בתוך בית שאנחנו לא מכירים. אנחנו רואים בעיקר את הבחוץ שלו וחשים את את הנוקשות ואת אי הנוחות. אנחנו מוטרדים מהבטן הרפויה, מהכתפיים השמוטות, אנחנו חשים את הנוקשות בכתפיים, את הכאב בגב התחתון ובכל מיני מפרקים שונים..המראה מפריע לנו והתחושות הלא נעימות מטרידות אותנו אבל השאלה היא איך מטפלים בכל אלה? מכיוון  שיש חווית נתק בין הגוף למוח ובין רגל ימין לשמאל כך נתייחס לטיפול בו: 

לבטן הרפויה אעמול על שרירי בטן, ללחץ דם גבוה –לקרדיולוג וקרוב לוודאי נאזן על ידי תרופות..הולכים לאורטופד בשביל כאב הגב, גניקולוג בגלל בריחה השתן, תרופות למצב הרוח אצל הפסיכיאטר וכך הלאה.ואצל כל רופא  נקבל מענה ספציפי מאוד לבעיה שבשבילה הגענו.הדבר האחרון שנחשוב עליו זה לשפר את תפקוד הגוף שלנו בעצמינו כך שיוכל לנוע בחופשיות ובקלות, ללא תקיעות וחסימות.
הגוף שלנו הוא בית ובתוכו דיירים רבים, עם הבית מתכווץ, נלחץ, נאטם ונשחק ההרמוניה הפנימית תושפע. לא יספיק לנו רק לצבוע את הקירות החיצוניים בצבעים יפים.

נקח לדוגמא את המכונית שלנו: המכונית שלנו תקבל את הטיפול המניעתי המסור ביותר, כי ברור לנו שאם לא נטפל ברכב שלנו הוא יתקלקל.הרכב שלנו יקבל את השמן הטוב ביותר, לא נוותר על טיפול 10000 וכל נורת אזהרה שתדלק תקבל מענה מיידי, (לא יעלה על הדעת שננסה לחפש את הדרך לכבות את נורת האזהרה).ברור וידוע לנו שאם לא נתקן, המכונית כנראה מתישהו תתקע. לא נגיד לעצמינו, "טוב ככה זה מכוניות, הן מתקלקלות מידי פעם". כי אם נתעלם ברור לנו שהבעיה תגדל. 

האם הגוף שלנו מקבל את אותו יחס מפנק ואוהב כמו המכוניות שלנו?מדוע דווקא הבית שבוא אנו גרים לא מקבל את היחס הזה?לדעתי מחוסר ידע. חונכנו אמנם לטפל כראוי בחפצים שלנו, אך לאו דווקא למדו אותנו לשמור על בריאותינו, למנוע מחלות ולא רק לטפל בהם כשהם כבר קיימות בגופינו, ושבעצם הגוף המשוכלל שלנו היא מכונה משומנת היטב שאם לא מפריעים לה היא נהדרת בניקוי וריפוי עצמי.
 
אז איך מרפאים?
כשילד שלנו כואבת הבטן אנחנו נניח יד על הבטן באופו אינטקנטיבי, נחפש אחר 
התנוחה שתקל לו הכאב(שכיבה על הבטן למשל), נאמר לו לנשום נשימות איטיות, ארוכות ומרגיעות. כשהילד יפול על הברך, נניח יד על המקום הכואב וניתן נשיקה. כך בדיוק אפשר לרפא כאב ואף מחלות: מגע, תנועה מקלה, האטה ונשימה..רק שאנחנו עושים זאת באופן בלתי מודע עבור ילדינו וקצת פחות בשבילנו.
 

כשמתחילים לנוע, לנשום ולהקשיב- הגוף מתחיל לרפא את עצמו. חסימות שהצטברו שנים רבות פשוט מתנדפות- חלקן בקלות רבה יותר, חלקן פחות. לכן התחושה היא שמשהו מתעורר.הגוף מתייצב ואיכות הנשימה משתפרת ,רמת הסטרס פוחתת וכל חוויית היום יום משתנה לטובה. 
 



לעמוד הפוסט תאריך: 14/04/2015 11:53:00 תגובות:
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים