השבוע אמרה לי תלמידה חדשה בסוף השיעור, "תשמעי,יותר טוב מפסיכולוג".
וזה הזכיר לי איך לפני כ15 שנה הלכתי למטפלת שנגעה בגופי בכל מיני נקודות כאב ושאלה אותי מה אני מרגישה.
מה זאת אומרת מה אני מרגישה? אני לא מרגישה כלום.
הייתי המומה בכלל שיש קשר בין הגוף שלי לרגשות,
אני זוכרת איך אז זה היה נראה לי איזוטרי לחלוטין.
אבל אז לאט לאט..התחלתי להרגיש פתאום שיש קשר בין מחשבה- רגש- תחושה בגוף.
אז כבר לימדתי יוגה כמה שנים ולמדתי באדיקות ימימה, אבל שפת הרגש בחיבור לגוף היה ממני והלאה (זה כבר נושא לפוסט אחר, איך אפשר לחיות כביכול "חיים רוחניים" ולהיות מנותקת לגמרי מהרוח הפנימית שלך).
זה הפך אותי לגמרי,
ושינה לגמרי את כל מהות הלימוד שלי את עצמי
ואת הדרך שבה אני מלמדת יוגה ומטפלת.
בגוף שלנו מסתתרים מלא כיסים קטנים או גדולים שנמצאים בחושך.
אני קוראת להם the unnown places in the body.
על פניו זה יכול להתבטא באופן ניכר גם לעין, איזורים מסוימים בגוף כמו מוחזקים לתוך עצמם, קפואים זמן רב, משוכים, מכווצים, נעולים עם מפתח ישן.
למדנו להתייחס לכאב הפיזי שהם גורמים לנו (וגם לזה לוקח שנים ארוכות להתבטא) וגם לחשוב שכאב זה דבר רע שצריך לסלקו מחיינו כי הוא מפריע לנו לחיות טוב.
התוצאה של הרצון לסלק כאב מתוכינו היא שלעולם לא נחווה עד הסוף את החוויה שקיימת בתוכינו.
ההתנגדות לחוויה עוצרת אותה בתוך רקמות הגוף ומשפיעה לאט לאט גם על האמונות שלנו לגבי המציאות וגם על הגוף הפיזי עצמו.
אז מה קורה שאנחנו מתחילים לאפשר לעצמינו לחוות ולהרגיש את הכאב?
הם מפסיקים להיות unknown.
והם מתחילים לדבר.
וזה לא כל כך נעים, אני יודעת את זה בעצמי ואני רבה עם עצמי לא מעט על הסיפור הזה..
אבל מה אפשר לעשות?
חיות מפרקות מתח ברעידות
תינוקות וילדים קטנים, אם לא מפריעים להם, בוכים את נשמתם,
מה אנחנו עושים?
כשמתחילים לצור תקשורת עם אותם תחושות ורגשות, ללא התנגדות ועם הבנה שזה בסדר להרגיש את "החושך" הזה, אז לאור נוצר ספייס ומרחב.
המיזוג הזה בין אור לחושך מאפשר לנו קצת להרגיש את האחדות ולהכנס עוד קצת פנימה להוויה האמיתית שלנו וזה מבחינתי מה שנקרא "ריפוי".
הגוף באופן מעניין ביותר מגיב מייד בתחושה של התרחבות, פיזית ורגשית.
התחושה הפיזית הזו, שאני מרגישה עוד חלקים בתוכי, הם לא פחות ממופלאים.
כל מיני תופעות מתרחשות עקב כך, אצל כל אחד זה קצת אחרת.
אבל זה תמיד מרגיש שמשהו זז עוד קצת פנימה.
שבוע הבא ברביעי נחקור את איזור בית החזה, בעיקר שכמות והשפעת תנועתם או אי תנועתם על כל האיזורים מסביב.
כמובן שנתייחס לאותם איזורים שאנחנו לא רואים ומרגישים ואיך לעורר אותם לאור,
כי כפי שכולנו יודעים, איזור בית החזה מחזיק לא מעט בתוכו..(היתה לי תלמידה שקראה לו "מחסן המועקות")
