בסוף זה מאוד אינטואטיבי לטפל באנשים.
אלו לא תרגילים שמיועדים למשהו כמו בפרוטוקול ידוע מראש.
אלא האדם שמולנו ומה הוא מביע.
אני מטפלת דרך גוף
המגע של תחילת השיעור מלמדות אותי על האדם ברובד מסוים,
תנועתו בדרך קצת אחרת, וכך גם מילותיו.
כל אלה הם דרך ללמוד להכיר מה האדם או האישה מולי זקוקים.
חונכנו שתנועה היא דבר מכני ביותר
היא מחזקת
מגמישה.
מכניסה אותנו לכושר
עושה טוב על הנשמה באופן כללי.
לפעמים יותר ולפעמים פחות.
אבל היא כל כך הרבה יותר מזה.
היא מבע הרגש והשתוקקות הנשמה, כי לעיתים זו הדרך של הנשמה להביע את עצמה.
נערה רקדנית מגיעה אלי, עם דודתה.
הדברים הרגילים המתאימים לרקדנית.
ישבנים מכווצים,
מתח בזוקפי הגב
גמישות יתר במפרקים
כאבי גב וחוסר נוחות כללית
קושי לנשום מילדות.
אני מתחילה ממגע באיזור הבטן והסרעפת,
ונותנת לה תוך כדי הוראות תנועה
אני רואה שהבטן מאוד מוחזקת וכשהיא מותחת את הגפיים היא מותחת מתוך המפרקים והרצועות.
הבטן נשארת מכווצת
אני מבינה שזה הקשר לכאבי הגב.
ואני מסבירה לה על התארכות שנובעת מהרקמות ולא המפרקים .
אני נותנת לה שוב הוראה
"התארכי מהבטן אל הקצוות"
איך זה מרגיש?
"נעים".
היא אומרת
"את מכירה את מרתה גראהם?"
"כן"
היא אומרת לי.
"מרתה גראהם הבינה ברקמות ובחיבור ובאדמה".
היא לא משכה ודחפה את הגוף
היא נעה ממנוחה
מחיבור לאדמה".
"איך את יודעת היא שואלת".
"אני רואה בתמונות, בסרטונים של תלמידיה".
ואז היא שוב התארכה,
ולא דחפה ולא משכה
אלא התארכה מהרקמה ממרכז גופה.
ואני אומרת לה "בואי נלמד לנוע ממנוחה".
"התרגלים שתקבלי היום יהיו תרגלי מנוחה".
תעשי אותם בהפסקות בריקוד, תוך כדי החיים תלמדי להניח את עצמך.
"זה קטע שאת חוזרת על זה כל הזמן" אומרת לי הדודה שנוכחת בחדר.
"היא לא נחה אף פעם! ובדיוק דיברנו על העומס שהיא נמצאת בו".
"זה תמיד תואם", אני אומרת להן.
"הצורך הרגשי עם הצורך הגופני
כי אין הבדל ביניהם".
רק לתקופות יש פער בין הצורך הרגשי לדרך שבה אנו מתנהלים.
ואז הגוף מדבר.
ועכשיו בתרגול להניח את עצמו.
ולהרפות".
בסוף הטיפול הנערה כבר נשמה טוב יותר והכאב פחת משמעותית.זו תהיה משימה עבורה, אבל היא קיבלה הרבה "חומר" רגשי ופיזי לעבוד איתו לאורך זמן
