לאחרונה ראיתי שביתי בת ה15 נהיית כפופה יותר ויותר.
התלבטתי איך לגשת לזה (דימוי גוף וכאלה) אבל בסוף שאלתי אותה, תגידי שמת לב שנהיית כפופה?
והיא אומרת לי "כן!! ואין לי מושג למה".
לאחר תקופה מסוימת ששתינו בתשומת לב לכך, ובלי קשר לעיניין, היא שיתפה אותי שהיא וחברותיה כל היום יורדות על עצמן על המראה שלהן, ואז יש מן משחק כזה שהן מחמיאות אחת לשניה כמה הן מהמממווות ושמרוב שזה מרגיש לה לא אמיתי היא נהיית יותר ויותר חסרת בטחון ושהיא החליטה שהיא מפסיקה עם המשחק הזה, וכשעולה לה מחשבה "מורידה" על המראה שלה, היא מעבדת אותה ולא מוציאה אותה החוצה.
"אמא" היא אומרת לי, זה פשוט מדהים, ברגע שהפסקתי לדבר על זה, הפסקתי להתעסק במראה שלי- זה פשוט לא מעסיק אותי יותר".
אחרי כמה ימים שמתי לב שהיא "התיישרה" חזרה, פשוט ככה, בלי לעשות דבר- זה פשוט קרה.
, רק צריך לתת מקום ומרחב למה שאנחנו חווים ומרגישים.
