האמת היא שאם נלמד להקשיב לגופינו, נגלה שלשרירים ולרקמות יש הרבה יותר ידע, חוכמה ותבונה ממה שאנו מצפים מהם.
תנועתינו, יציבתינו, "חוזק" השרירים, ה"גמישות" שלהם- כל אלה מושפעים מהרבה משתנים ולא דווקא מכמה נתאמן "חזק". גופינו ורוחינו מורכבים מכוחות שונים, רגשות, תשוקות ומגבלות שבעצם מגדירים את "האני".הביטוי הגופני של גבולות אלה נתפסים כמתח שרירי, הגבלה בתנועה, ובכאב. ביוגה נחשבים גבולות אלה כבורות ופחד. כל כאב, פציעה, וכדומה יכולים להיות מוסברים מתוך גופנפש. בתנוחות היוגה אנו חווים את ה"גבולות" הללו כל הזמן.היחס שלנו אל גבולות אלה, לפי היוגה, היא המורה שלנו לאיך שאנו חווים את עצמינו בעולם. בתרגול היוגה אנו למדים את הגבולות ואת אופי תנועתן, מזהים את הקשר בין האוטומט שבו אנו מגיבים לעולם ולחוויה שלנו בתוך התנוחה. האימון בזיהוי פעולת האוטומט בתוך תנוחת היוגה מאפשר לנו להתבונן בתגובות הרגילות ולצור שינוי מודע, גם מחוץ למזרון היוגה. מתוך הזיהוי, ההתבוננות וההקשבה-נוצר שינוי .כשהידע החדש נספג בשרירים והרקמות- השינוי מתבטא ביום יום.
לדוגמא: מטופל שבנטייתו הטבעית נושם נשימה עילית (בית חזית), שאיפות מהירות וקצרות, בית חזה גבוה ומורם שרירים קצרים, תנועה נוקשה. הביטוי לנוקשות ולשאיפות הקצרות הם שרירים כאובים(טריגרים), כאבי צוואר וגב תחתון, מתח ולחץ בחוויה היום יומית. מזהה בתרגול היוגה שלו את הדרך שבה מגיב גופנית ונפשית:תנועות מהירות וגסות, מגיע מהר לסוף התנוחה, בית החזה מורם, נוקשות במפרקיו. הביטוי הגופני שלו באסנות משקף את התגובות היומיומיות שלו. הבקשה של המטופל מהטיפול הוא להפחית מתח נפשי וכאב. בתהליך עם המטופל נטפח את התנועה ההפוכה לטבעי שלו:הרפיית בית החזה, נשיפות ארוכות ונשימה סרעפתית מלאה, תנועה איטית ואי הגעה לסוף התנוחה. התרגול היום יומי והשינוי בתגובות האוטומטיות ההרגליות אפשרו לו לצור שינוי משמעותי ביום יום שלו.גופו התרכך, תנועתו התגמשה, מערכת הנשימה ומערכת העצבים הגיבו בהתאם ולכן איכות הנשימה השתפרה, המתח הנפשי פחת והכאבים ירדו ועם הזמן פשוט נעלמו. רק בריאות!