כשהייתי קטנה צעקו עלי בשיעורי בלט להכניס את הבטן פנימה ולכווץ את הישבנים (זוכרות?) בהתעמלות בבית ספר עשינו 200 כפיפות בטן ורצנו.לעולם לא השתפרתי בריצה, או חיזקתי את שרירי הבטן. כשהייתי תינוקת כמעט לא זחלתי, ישר הלכתי ורק שנים אחר כך, כשאני כבר מלמדת יוגה הבנתי את ההשפעה הרבה של זה על היציבה שלי ואף על בעיות הקשב והריכוז שלי.. יש נשים שסיפרו לי שאמא שלהן אמרה להן לכווץ את הבטן חזק חזק שלא יראו אותה. אחרים נאמר להם לקחת כתפיים אחורה כדי שהם יישרו את הגב וזה רק גרם להם לכאבי גב ומן הסתם גם לא "ישר" את הגב.. אחרים יושבים כל היום וגם סובלים ממתח נפשי רב. אחרות משתפות אותי שמתאמנות אירובי וכל הזמן בורח להן פיפי. לכל אחד הסיפור שלו. וכדי לשפר את התנועה שלנו,לחזק את עצמינו, להתייצב רגשית, נפשית ופיזית, עלינו להכיר בכך שהיציבה שלנו מבטא גם את החלקים הרגשיים והמנטלים שלנו.
היציבה שלנו היא הרבה מעבר לפעילות הגופנית שאנחנו עושים היא מורכבת מרבדים רבים בתוכינו ומספרת סיפורים עלינו ועל האישיות שלנו, על ההרגלים היום יומיים והתבניות התנועתיות שפיתחנו לאורך השנים.
