יש לי מטופלת, ספורטאית לשעבר שסובלת מחרדה.
החרדה הזו גורמת לה לחוות כאבים בגוף ולהרגיש חולשה רבה ומבחינתה הגיעה אלי
כדי לחזק את הגוף ולהשתחרר מהכאב.
כמובן שבטיפול אני קשובה לרצון שלה לחזק את את הגוף ולחזור "למה שהיא היתה בעבר",
אך אני רואה שהעייפות שלה היא בעיקר רגשית.
הסיבה היא שמערכת העצבים מותשת.החולשה שנחוות היא לאו דווקא חולשה שרירית,
אלא יותר נפשית, ומושפעת מאוד מהחוויה הרגשית.
לא תמיד כשאנחנו מרגישים חולשה או עייפות המענה המתאים זה פעילות נמרצת
ואנרגטית אלא בדיוק להיפך.
דווקא אם נסכים להרפות לתוך העייפות, נסכים להרגיש אותה ולעטוף אותנו כפי שהיא,
נוכל לחוות מה יש מתחת לרגש הסוער.
הנגיעה הזו ברגש הצף משחררת אנרגיה ואיכות של שקט יכולה להחוות.
מכיוון שאני מכירה את זה על עצמי ועל מטופלי אני יודעת שגם להרפות צריך מוכנות.
אז אני מחכה לה.
באחד הטיפולים כשהרגשתי שזה כבר מתאים, בקשתי מהמהטופלת שלי שהיום ננוח.
לאחר כמה טיפולים שבו עבדנו על חיזוק הגוף ביקשתי ממנה להאט את הקצב,
לנוע מתוך הנשימה, לעצום עיניים ולחוות פשוט הרפיה עמוקה ומדיטציה שליוותה אותה כל השעה.
שבוע לאחר מכן היא הגיעה מלאת אנרגיה.דיווחה על שבוע של נפילת אסימונים, על רגיעה,
על עשייה מרובה ואפילו על כוח פיזי רב.
באותו טיפול תרגלנו כבר תרגול דינמי ומעורר שאותו צלחה בקלות רבה.
לשמחתי היא זיהתה והבינה שהכוח שלה הגיע מהרגיעה שהיא חוותה וזו חוויה וידע שישארו איתה לתמיד.