אני פוגשת את זה בקליניקה שלי כל שבוע. איך במשפטים גנריים לפעמים מסתתרת אמת פשוטה.
התהפכנו. במקום שבאופן טבעי הרגליים והאדמה ישאו אותנו, אנחנו די חיים ונושמים על הצוואר והכתפיים (חשבו מה הכי פעיל אצלכם ביום יום מול המחשב? איפה אתם מרגישים מתח כשאתם עמוסים רגשית?)
ואז מה קורה? כשזה מתחיל להיות יותר מידי, הגוף החכם אומר די וסוגר את האיזור לפעילות עד שנתחיל להתייחס אליו כראוי שוב.ז.
זה יכול להתבטא ב:כאבי צוואר , נוקשות ומוגבלות תנועתית, בחולשה בזרועות ובגב, קיפוזיס, חוסר איזון משמעותי בין הצדדים, כתף קפואה, נשימה שטחית, כאב בין השכמות, דלקות, עייפות,נימול בידיים וכו'.
זה השלב שבדרך כלל מגיעים אלי לטיפול.
ואז אני מתחילה מסתכלת על היציבה, על התנועה, על הנשימה. מקשיבה למילים וגם לגוף. ואז דרך מגע, נשימה ותנועה אנחנו מגלים את הדרך לרווח את הגוף. וכשהגוף מתוורח כבר מיידית הכאב פוחת.
זו חקירה משותפת מעניינת מאוד שמניבה מסקנות ושינויי הרגליים מהותיים בחיים. הכאב הוא החלק הקל. הלמידה וההכרות העמוקה של ההרגלים והתבניות העמוקים שלנו הם המשמעותיים.
אז מה עושים תכלס בטיפול? ** אבחון יציבה ודפוסי תנועה וחיפוש אחר שורש הכאב. **שיפור תנועה ונשימה שמקלים על הכאב. ** תרגילים הביתה מהטיפול הראשון. **הבנה עמוקה של המטופל מה גרם לכאב ואיך לשפר ולהקל לבד ברמה היום יומית. **אין פחד יותר מהכאב והמנעות מתנועה, להיפך. **שינוי תפיסה משמעותי לגבי התנהלות נכונה בתוך הגוף שלנו שנשאר לתמיד הרבה אחרי סדרת הטיפולים. **אין צורך יותר להתלות במטפל "שיקח" לנו את הכאב, אתם יודעים בסהכ מה לעשות.
