לא מעט אנשים מתקשים לנוע בחופשיות בחלל החיים.
כל מיני תנועות שנראות על פניו טרוויאליות
למשל, ישיבה מזרחית (חכם) ישבן על עקבים לנוע ממרכז הגוף לכרוע לעלות בקלילות משכיבה לישיבה לעמידה לקפוץ לדלג להתכופף מהאגן וכו'
כל אלה הן תנועות ראשוניות שפשוט התרחקנו מהם ברגע שהפסקנו לתרגל אותם. כשאנחנו לא מתרגלים משהו גם הגוף וגם המוח שוכחים, ואז הם מתחילים לחפש דרכים אחרות לנוע לרוב הרבה פחות יעילות וטובות לגוף שלנו, שמובילות לנוקשות או חוסר יציבות.
לאורך השנים ראיתי שאלו הסיבות העיקריות לכאב (מעבר לריגשי כמובן). והאמת, ואני מרגישה שזה לגמרי שוס ועד שלא מתחילים לזוז כמו ילדים או תינוקות, קשה להבין מה הקטע. אבל תדעו שזה נעים בטירוף וגם המשמעות הנפשית והרגשית היא אדירה.. זה פשוט עושה משהו במערכת העצבים, כמו מחזיר את הגוף והנפש למרכז שלו, לסדר הנכון.
אני תמיד אומרת לתלמידי שזה לא ללמוד משהו חדש זה להזכר במה שאנחנו כבר יודעים ופשוט שכחנו.
