כשהתחלתי יוגה התנוחה הראשונה שהכניסו אותי אליה היתה עמידת ראש.
שנים קיבלתי הוראות שונות וסותרות בפעילות גופנית, ריקוד וגם ביוגה שנדמה שלא התאימו לגוף שלי ולנפש גם.
עד שלפני 10 שנים החלטתי לחקור יוגה לבד, בלי מורה.
זה לקח אותי למסע מרתק וחשוב וגם אם אחזור למורה (מדגדג לי האמת כבר), זה יבוא ממקום אחר.
יוגה "קלאסית" או "מסורתית" כפי שנאמר, היא עדיין פיתוח יחסית חדש מבחינה היסטורית ולכן לעולם לא היה לי אליה שום חיבה או חובה לתרגל אותה, גם היוגה התאימה את עצמה לצרכי האדם המודרני שזקוק לתרגול מעמיק כדי לשבת ולמדוט בסופו של דבר.
הגוף שלי דרש מההתחלה דיוק עבורו, וכל פעם שהקשבתי להוראה זו או אחרת שלא התאימה לגופי, פשוט כאב לי.
זה הוביל אותי בין השאר לפתח דרך משלי שבה אין דרך אחת לגשת לגוף, אלא מגוון של דרכים, עם עקרונות ברורים מלווים.
וגם הוביל אותי לחקור לעומק את מערכת הרקמות והשרירים בגופינו כי זו הדרך שבה אנחנו יכולים לתקשר פנימה.הבנה אנטומית מבחינה היא הרבה יותר מלהבין את הגוף שלנו, היא אחת הדרכים להבין את עצמינו טוב יותר רגשית אנרגטית ופיזית.
לכן האנטומיה שאני מלמדת היא אנטומיה ש"יושבת" בתוך הגוף האישי שלנו, שמתקשרת עם עצמינו ובשילוב עם עבודה אנרגטית התהליך הופך להיות מיוחד במינו בכל תנועה מודעת.
