בדיון מתמשך עם חבר על אוסתאופת מוכר עד מאוד שהוא 'קוסם'. מספיק פעם אחת ללכת אליו והכאב עובר.
שבוע שעבר תלמיד סיפר לי שהוא ואשתו הלכו לאותו קוסם בסוף הוא ויתר על הטיפול כי פחד מהמניפולוציות, אבל אשתו עם כאבי הצוואר טופלה. "ונו" אני שואלת סקרנית. "הכאב עבר ונעלם?" "כן, לכמה שעות, אבל אז חזר".
שלא תבינו אותי לא נכון, זה יכול לקרות- גם לי היו לא מעט מטופלים שהגיעו אלי והכאב נעלם אחרי טיפול אחד. מה ששמתי לב הוא שאלו שהקסמים האלו קורים להם, הם אלה שהגיעו ממש מוכנים ובשלים לשחרר כאב, או שהם יודעים לעבוד עם כאב ואני רק השליח, או שהכאב שלהם מכני לחלוטין ולא קשור לרגש או קונפליקט שיושב שם מתחת או מסביב לכאב (נדיר, אבל קורה).
אבל הם היוצאים מן הכלל, לא הכלל.
רוב האנשים מגיעים עם מורכבות גדולה יותר. מתחת לכאב מסתתר לו מרכיב רגשי שמבקש להשתחרר דרך הכאב. במפגש הראשון אני אומרת להם שלמרות שזה ממש לא נראה כך, זה החלק הקל לרפא כאב.ואפילו מענג ונעים.
טיפול בכאב לרוב כולל המון ידע חדש שקשור לניהול כאב, של היכולת להרפות, של חקירה, של התבוננות, של חיבור לתחושות גוף, של הבנות קטנות עד מאוד וסזיפיות על שינוי תנוחות ומעברים משתנים ברמה היומיומית, יש פה שיח שלם ולמידה משמעותית המתקיימת, ובטח לא יכולה להתרחש רק בפעם אחת.
ובכל זאת טיפול בכאב הוא החלק הקללל בחיים. מה יותר מורכב? כשהכאב עובר והגוף דווקא קצת יותר מאוזן והמיינד כבר לא עסוק בו 12 שעות ביממה
אז יש מקום לנפש להתגלות, לאי נוחות הרגשית לצוף על פני הקרקע לקונפליקטים עמוקים יותר להתעורר. וזה כבר לא כזה פשוט, להסכים להרגיש כאב ברמה הריגשית. בגלל זה הגענו לכאב הפיזי. הוא יותר מקובל בחברה. אך האמת היא שעם כל הבאסה שבחוויה הלא נעימה בעליל הזו. אין דבר שיותר מקרב את עצמנו פנימה מלהסכים להרגיש את מה שיש.
אולי זו הסיבה שאני לא מתרשמת ממעשה קוסמות כי ריפוי הכאב הפיזי הוא רק השלב הראשון בדרך מופלאה. חבל לפספס את זה.
