התחביב שלי בשנים האחרונות זה לאתגר את עצמי תנועתית. תכלס תמיד קטלגתי את עצמי כלא אקרובטית בעליל לעומת כל מורי היוגה שלמדתי איתם ועשו דברים מופלאים.
מתישהוא זה השתנה, הכלים המנטלים והגופניים שנלמדו בשנים ארוכות של תרגול יוגה הובילו אותי לפתח סבלנות של צב. לנוע לאט לאט אך להתקדם בבטחה בכיוון הנכון.
זה התחיל מלימוד גלישה איטי אך קפדני שבו תוך כדי תפיסת גלי קצף פיתחתי את יכולות הקפיצה שלי וכל המורכבות המופלאה והמאוד לא פשוטה לגילי המופלג של תפיסת הגל, והמשיך לריקוד אצל אורלי פורטל שהיא פשוט מאסטרית מרגשת ביותר ושאני ממש מרגישה שנבנים לי תאים עצביים במוח כל שיעור, והמשיך לשיעורי מובמנט עם קרן שאני לומדת ממנה כל כך הרבה גם על עצמי וגם על שיקום, כשבין השאר למדתי גם לכדרר כדורי טניס תוך כדי סקווטים! (המאמץ המוחי שמתרחש שם הוא ברמה של פתרון בעייה מתמטית מבחינתי.קשה בטירוף).
רוב האנשים שבאים אלי לטיפול רוצים שהכאב שלהם יעבור. אין להם שום רצון לפתח את התנועה שלהם כי זו לא מטרה שבתרבות שלנו לרוב אנשים מציבים לעצמם.
מבחינתי דווקא טיפול מוצלח זה לא טיפול שהכאב עבר (זה ממש קל יחסית לעשות), אלא שמטופל או המטופלת הפנימו את חווית פיתוח התנועה אל תוך היום יום שלהם. כשהם כבר לא בעיניין רק סילוק הכאב אלא נעים ונהנים מגופם וחותרים לשפר את היכולות שלהם כל הזמן.
הם לומדים, תוך כדי הטיפול( ובמלא חפירה כמובן מצידי) שלשיפור יכולות הגוף שלהם, מעבר לטיפול בכאב ואפילו מתחזוק הכוח והגמישות, יש חשיבות מרפאה בכל הרבדים: הרגשיים, הגופניים, התודעתיים והאנרגטיים.
ושזה גם כיף לא נורמלי לגלות את הגוף שלך ויכולתיו..לא משנה בן כמה אתה.
אז כמה טיפים קטנים ממני. אל תתקעו רק על סוג פעילות או שיטה אחת בלבד, זה יעבד לכם בהתחלה עד שזה לא. תוסיפו לכם אימון שמאתגר את המוח שלכם, תלמדו לעשות משהו שהתקשתם לעשות בילדות שלכם. תנועו קצת אחרת כל יום, תעשו משהו שחשבתם שבלתי אפשרי לעשות (כמובן בגבולות ההיגיון- בלי להכאיב ולהפצע) מבטיחה, שכל מערכות הגוף והנפש יודו לכם.
