היא באה אלי עם כאב בירך שלא עובר בשנים האחרונות.
היא מטפלת בעצמה ומורה ליוגה, ניסתה לטפל בכל מיני דרכים, אבל הכאב לא עבר.
בעמידה ראיתי את הפיתול של האגן שמעמיס על הירך (שמתפתל לצד השני ולכן נוצר יחד מעין "סחיטה" של המפרק), בשכיבה על הגב ראיתי שהיא כולה דרוכה.
שרירי הבטן מכווצים, בית החזה, כתפיים למעלה, צוואר מקוצר וראש נוטה לאחור..
במגע בשרירי הגב,סרעפת ובטן הרגשתי את ההחזקה ותחושת "הנעילה" שלא מאפשרת זרימה למטה,
ממנח האגן והחזקת הבטן, כיווץ הירכיים פנימה ועוד הבנתי שקרקעית האגן מכווצת גם.
לקחתי קצת זמן עם עיסוי , גם לאפשר לה להרגע ולהרפות וגם זה כלי אבחוני בשבילי שמלמד אותי על הגוף שלה, פיזית ולעיתים גם ריגשית.
בתנועה ראיתי שהשרירים האחוריים שלה חלשים והפסואס מכווץ יתר על המידה.
הסברתי לה מה אני רואה ומרגישה.
"מה? איך לא שמתי לב לזה? ואני כל כך עובדת ומתייחסת יפה לאגן שלי
ותמיד התגאיתי איך הוא לא חלש, גם אחרי הלידות לעומת חברות שלי".
"זה בדיוק העיניין"
אמרתי לה.
לא תמיד רצפת האגן חלשה,
לפעמים היא מכווצת מידי".
מכיוון שהיא מטפלת בעצמה, ולמרות שזהו רק הטיפול הראשון,
שאלתי אותה אם היא יודעת מה "יושב לה רגשית באגן"
"ברור" היא אמרה לי.
דיברתי איתה על הקשר בין שרירים מכווצים ופאשיה "נדבקת" עקב חוויות רגשיות בלתי מוכלות.
ושזה ממש הגיוני שהיא לא "הרגישה" את הכיווץ את זה כי כך המוח שלנו עובד, כשאנחנו לא מצליחות להכיל רגש או דוחות אותו, הוא מובע במקום זה בגוף והביטוי הרקמתי של זה הוא כיווץ שאינו מורגש כי ההכרה לא קולטת אותו- אבל כשמתחילים להניע אותו לעורר אותו דרך נשימה ההכרה מתעוררת אליו,ואל מה שהוא מחזיק.
הנחיתי אותה לכווץ את כל החלק הקדמי של הגוף, רצפת אגן, ירכיים פנימיות, כפות ידיים כפות רגליים, ואז לעשות בדיוק להיפך- לשחרר לשאוף, להרחיב, להקשית ולרכך בטן ולנשום עד קרקעית האגן.
חזרנו על זה שוב ושוב עד שראיתי שמשהו בהתרחבות מתחיל להיות "טבעי" יותר.
עם דימוי של אגם ואדוות מים עדינות הנעות עם הנשימה אל תוך קרקעית האגן.
ביקשתי ממנה להבחין מה קורה עכשיו?
היא תיארה את זה כמו צנרת תקועה של רגשות של חוסר אונים, כעס, ייאוש, אשמה.
נישארנו שם קצת.
שאלתי אותה אם היא יכולה להיות עם זה קצת ברכות, בחמלה ואז שחררנו את מה שיכול להשתחרר אל האדמה עם הנשימה שוב ושוב, עד שהיא הרגישה שמשהו השתנה.
ההסכמה לתת מקום לרגשות הכאובים, יחד עם הפעמת איזור האגן ואיזון בין החלק קדמי של הגוף שהיה מכווץ מאוד לחלק האחורי שהיה "ארוך ורך" אפשר שחרור עמוק.
למחרת היא הופתעה לגלות (לדבריה ) שהיא קמה ללא כאבים לאחר 3 שנים.
בטיפול נעזרתי בשתי טכניקות המאפשרות שחרור איזורים סטגנטיבים: כיווץ ושחרור גפיים ועד למרכז הגוף עד לחווית שחרור וזרימה וטכניקת איזון בין חלק קדמי של הגוף לאחורי. כאשר יש תקיעות (לרוב בחלק הקדמי במצבים של סטרס) אין אפשרות לפתוח ולרכך למשל בתנוחות של הקשתה, האיזור הסגור ישאר סגור ופשוט יווצר עומס על גב תחתון ועוד איזורים.לכן מודל התכנסות והתרחבות שם דגש על איזון המתח בין החלק הקדמי והאחורי באופן הדרגתי מכיל ועדין ומאפשר הפעמה של האיזורים הסגורים.
Comments