בפעמים האחרונות שהייתי בסיני מצאתי את עצמי בשגרה מבורכת.
הולכת לישון מוקדם, קמה לזריחה, מתרגלת יוגה בשקט, עושה הליכה, נכנסת למים ומברכת את כל היופי הזה ואז מתחילה את היום עם הרבה שקט ושלווה.

זה מרגיש לי כל כך נכון לחיות עבורי בקצב הזה, שלאו דווקא נלקח עימי ממצרים לחיי השגרתיים- אבל כבר נבנה בתוכי הגרעין שהשקט הזה קיים ואף יכול לגדול שככל שאני מתרגלת אותו.
כמו כל חוויה עמוקה שאני חווה, מייד אני רוצה להנגיש אותו לעולם והפעם החלטתי שבא לי על אנרגיית נשית.   
כבר כמה זמן שאני חושבת על הרצון שלי לעשות סדנה לנשים בלבד שבה נפרוש לרגע מהחיים, נקום בזריחה (לא להבהל, מי שרוצה) וגם נפתח את הגוף לשפע של תנועה ואת הלב לשפע של חוכמה.
ומכיוון שאני מוקפת נשים כל כך מחוברות שמהוות עבורי השראה החלטתי שהפעם אני מביאה אותן איתי.
אני אלמד שיעורי יוגה בבוקר (חוץ מרביעי שאלמד שיעור ראשון אחהצ) והן ילמדות כל ערב סדנה אחרת.