מה קורה לך כשאת כל הזמן אוספת את הבטן?

בשנים האחרונות יוצא לי לא מעט לעבוד בקליניקה עם מורות ליוגה (וגם כמובן מתרגלות ליוגה, פילאטיס, מורות לפילאטיס וכו'), כולן מן הסתם מגיעות עם כאבים, כל אחת מסיבות שונות, אך המשותף של כולן זו ההשפעה שאני רואה על גופן ועל נשימתן מתרגול היוגה הספציפי שהן מתרגלות, לעיתים שנים ארוכות.

אני אפילו יכולה לדעת ע"י סוג הכאב , הנשימה והיציבה איזו שיטת יוגה אותה מורה הגיעה אלי.

הפעם אני רוצה לשים דגש על הוראה שחוזרת על עצמה לא מעט ביוגה ובשיטות שונות (ושוב גם בפילאטיס)

דגש מתמיד על נשיפה ארוכה ו-איסוף תמידי של הבטן (אודיאנה בנדה).

אני הולכת להתייחס פה ספיציפית למורות ליוגה אמנם, אך זה רלוונטי להמון נשים מסביבנו, כי תופעת "איסוף הבטן" היא תופעה חוצה פעילויות גופניות, אמונות ותבניות על הרצון "בבטן שטוחה", תסכול רב ורצון להגיע אליה, איסוף בטן כביכול כדי למנוע כאבי גב, צעירות שמתרגלות לאסוף את הבטן ולסגור את הסרעפת כי כך מכתיבה האופנה הנראית באינסטגרם ועוד.

הכוונה במקור כמובן נכונה וטובה – להגביר נוכחות, לחזק את המרכז, לעודד יציבות ואיזון, השפעה אנרגטית עוצמתית. אבל כשזה נעשה לא נכון ולא בהתאמה וכאשר זה הופך להרגל כרוני – זה לא דווקא מועיל לנו, אלא אפילו להיפך.

 אז מה קורה לנו בעת איסוף מתמשך?

- נתחיל מהבסיס- תנועה או תבנית תנועה, טובה וחשובה ככל שתהיה,החוזרת על עצמה שוב ושוב ולאורך שנים, ללא פעולה הפוכה ומגוונת, יכולה בסופו של דבר לצור חוסר איזון שרירי עד לכדי השפעה על היציבה והנשימה, היעילות התנועתית והזרימה הכללית בגוף.

- איסוף מתמיד של רצפת האגן והבטן יכול לקבע שרירים שגם ככה יש להם נטייה להתקצר, גם עקב ישיבה מרובה וגם בשל חוויה של סטרס ומתח. שרירים כמו rectus abdominus ופסואס- נוטים להתקצר ממקום הגנתי על איברי הבטן והלב, איסוף נוסף מתמיד יכול לאורך זמן לצור עוד מתח ואף לקבע את האגן והגב התחתון.

- תבניות נשימה לא מותאמות אישית- נשיפות ארוכות הן נהדרות ומשפיעות כמו שכולנו יודעות על מערכת העצבים הפארה סימפטטית, אך לטיפוסים מסוימים, דווקא דגש על שאיפה יאפשר איזון של מערכת העצבים, או יגביר חיוניות נחוצה, ירווח את בית החזה וכו', וגם , לאורך זמן הנשיפה הארוכה מדי מעודדת הפעלה יתר של מערכת העצבים הפרסימפתטית, לפעמים עד כדי תחושת עייפות, או קיבעון רגשי.

- השפעה רגשית- נשיפות ארוכות ואיסוף מתמיד לכיוון אודיאנה עלול לעצור את הזרימה הטבעית של הרגשות האמורים להתעכל במרכז הבטן ולהשתחרר דרך בית החזה ולהתבטא החוצה בדרך כל שהיא. נעילה של הבטן ושל המרחב של כל חלל הבטן יכול ממש למנוע רגשות לנוע בחופשיות וכך להיווצר תקיעות וסטגנציה רגשית.

- נעילת סרעפת- הבטן נשארת "אסופה" תמידית – מה שמגביל את תנועת הסרעפת ויוצר נשימה שטחית יותר. זה עלול לגרום עם הזמן ללחץ באזור הסרעפת, החלשה שלה, כאבים באגן, גב תחתון, ואפילו השפעה על תפקוד מערכת העיכול והיציבה.

- אי הפנמה והבנה של התנועה הנכונה- כיווץ בטן עליונה ללא הבטן התחתונה יצור עם השנים דווקא לחץ על בטן תחתונה וקרקעית האגן (זה יראה לעין בצורה ברורה אם מבינים מה מחפשים, אי איסוף של פי הטבעת אינו אפקטיבי בעיני, מתח רב בפעולת הנשיפה (נשיפה עד הסוף למשל)- כל אלה יוצרים החלשה דווקא של שרירי הליבה וקרקעית האגן לאורך השנים.

- הפוך גוטה הפוך- לאורך השנים ומהכרותי עם שיטות אחרות השמות דגש על התפתחות קינסיולגית של תינוקות, הבנתי כי ההוראה הגורפת לאסוף את הtrancverse abdominus אינה נכונה. השריר המדהים הזה מתפקד כחגורה רחבה ותומכת שמייצבת יחד את הסרעפת את עמוד השדרה ואת קרקעית האגן. לכן הרחב בטני אמור להתרחב!!! ולא להתכווץ, וכשזה קורה כל חלל הבטן מתייצב כיחידה אחת (נקרא מודל הפחית) תומכת נושמת מרווחת ונעימה סביב איברי הבטן ובתמיכה מועילה לעמוד השדרה.

תרגול יוגה בדגש תרפויטי לומד לזהות מתי נכון לאסוף ומתי לשחרר.

מתי הנשיפה מחזקת, ומתי היא כבר עוצרת זרימה.

איך להתאים את התרגול הנכון לכל מתרגל.ת, גם בתוך קבוצה.

ובטח לא שכולם יעשו הכל אותו הדבר ולאורך שנים.

השנה מתוך כל עבודתי והחקר שעשיתי, החלטתי לעשות "ניסוי" בקורס היוגה תרפיה שלי.

4 מפגשים ראשונים ביקשתי רק להרפות את הבטן.

עד אז לימדתי איך לאסוף "נכון" לטעמי,

אבל זה תמיד בא עם קושי.

כי היה צורך, כך הבנתי לפרוק ולשחרר לגמרי הרגלים קודמים של איסוף.

ולכן החלטתי להיות נועזת ולדבר על שחרור.

האמת שציפיתי להתנגדות ולבהלה.

אבל זה כל כך נעים ומענג להרפות את הבטן

שגם אם מישהי נבהלה

ברגע שהיא תרגלה,

היא יכלה להיות עם זה

ולא לפחד שיכאב לה הגב.

אחרי 4 מפגשים, התחלנו לאסוף,

וזה כבר בא ממקום אחר.

על איסוף שיודע להיות מרווח ונושם ולא מחזיק ומכווץ, על איסוף שמיעל תנועה, מקרקע ומייצב.

יוגה מדברת על שינוי מתמיד, בואו ניתן גם לתרגול עצמו לגלם את ההבנה הזו.