אנחנו חיים בתוך בית שאנחנו לא מכירים. אנחנו רואים בעיקר את הבחוץ שלו וחשים את את הנוקשות ואת אי הנוחות. אנחנו מוטרדים מהבטן הרפויה, מהכתפיים השמוטות, אנחנו חשים את הנוקשות בכתפיים, את הכאב בגב התחתון ובכל מיני מפרקים שונים..המראה מפריע לנו והתחושות הלא נעימות מטרידות אותנו אבל השאלה היא איך מטפלים בכל אלה? מכיוון שיש חווית נתק בין הגוף למוח ובין רגל ימין לשמאל כך נתייחס לטיפול בו:
לבטן הרפויה אעמול על שרירי בטן, ללחץ דם גבוה –לקרדיולוג וקרוב לוודאי נאזן על ידי תרופות..הולכים לאורטופד בשביל כאב הגב, גניקולוג בגלל בריחה השתן, תרופות למצב הרוח אצל הפסיכיאטר וכך הלאה.ואצל כל רופא נקבל מענה ספציפי מאוד לבעיה שבשבילה הגענו.הדבר האחרון שנחשוב עליו זה לשפר את תפקוד הגוף שלנו בעצמינו כך שיוכל לנוע בחופשיות ובקלות, ללא תקיעות וחסימות.
הגוף שלנו הוא בית ובתוכו דיירים רבים, עם הבית מתכווץ, נלחץ, נאטם ונשחק ההרמוניה הפנימית תושפע.לא יספיק לנו רק לצבוע את הקירות החיצוניים בצבעים יפים.
נקח לדוגמא את המכונית שלנו: המכונית שלנו תקבל את הטיפולהמניעתיהמסור ביותר, כי ברור לנו שאם לא נטפל ברכב שלנו הוא יתקלקל.הרכב שלנו יקבל את השמן הטוב ביותר, לא נוותר על טיפול 10000 וכל נורת אזהרה שתדלק תקבל מענה מיידי, (לא יעלה על הדעת שננסה לחפש את הדרך לכבות את נורת האזהרה).ברור וידוע לנו שאם לא נתקן, המכונית כנראה מתישהו תתקע. לא נגיד לעצמינו, "טוב ככה זה מכוניות, הן מתקלקלות מידי פעם". כי אם נתעלם ברור לנו שהבעיה תגדל.
האם הגוף שלנו מקבל את אותו יחס מפנק ואוהב כמו המכוניות שלנו?מדוע דווקא הבית שבוא אנו גרים לא מקבל את היחס הזה?לדעתי מחוסר ידע. חונכנו אמנם לטפל כראוי בחפצים שלנו, אך לאו דווקא למדו אותנו לשמור על בריאותינו, למנוע מחלות ולא רק לטפל בהם כשהם כבר קיימות בגופינו, ושבעצם הגוף המשוכלל שלנו היא מכונה משומנת היטב שאם לא מפריעים לה היא נהדרת בניקוי וריפוי עצמי.
אז איך מרפאים?
כשילד שלנו כואבת הבטן אנחנו נניח יד על הבטן באופו אינטקנטיבי, נחפש אחר התנוחה שתקל לו הכאב(שכיבה על הבטן למשל), נאמר לו לנשום נשימות איטיות, ארוכות ומרגיעות. כשהילד יפול על הברך, נניח יד על המקום הכואב וניתן נשיקה. כך בדיוק אפשר לרפא כאב ואף מחלות: מגע, תנועה מקלה, האטה ונשימה..רק שאנחנו עושים זאת באופן בלתי מודע עבור ילדינו וקצת פחות בשבילנו.
כשמתחילים לנוע, לנשום ולהקשיב- הגוף מתחיל לרפא את עצמו. חסימות שהצטברו שנים רבות פשוט מתנדפות- חלקן בקלות רבה יותר, חלקן פחות. לכן התחושה היא שמשהו מתעורר.הגוף מתייצב ואיכות הנשימה משתפרת ,רמת הסטרס פוחתת וכל חוויית היום יום משתנה לטובה.