לאורך השנים גיליתי בקליניקה שכמעט לכל שיטה (וגם ספורט) יש את הפציעות שלה. אתייחס הפעם ליוגה, אולי בפוסט הבא אתייחס לפציעות ספורט..
יש את המיישרי ברכיים והנמתחים עד בלי דיי ביוגה, מה שיכול לעורר קינאה ומאוד פוטוגני בתמונות יוגה- אבל האמינו לי, סיכוי רב לפציעה.למען הסר ספק, זה לא טבעי וגם אין שום צורך להגיע לטווחים כאלה וכמובן שאין קשר ליוגה- אולי אפילו להיפך. מעט מאוד מתרגלים מסוגלים לעשות זאת ואם כן עושים את זה אז באמת..זה דורש מלא מלא הכנה והדרגתיות לאורך זמן.
יש את השיטות שאוספות רצפת אגן ומושכות בטן מעלה- תעשו זאת 3 פעמים בשבוע והינה השפעה משמעותית על צמצום מרכז הגוף, בית חזה, רצפת אגן, ודחיסה של חלל הצלעות על הסרעפת.
יש את המתונות יותר שמדברות על מרכז וברכיים כפופות ושמירה על הגב. אך גם לכך גיליתי יש את הפציעות החוזרות על עצמן.לאחר תקופה הגב כמו "נדבק" (הפאשיה הלומברית אכן נדבקת) ומאבד מגמישותו. כל דבר שמנמנעים מלהניע, מאבד מגמישותו.לכן זה לא ממש עובד ורק גורם למעין סטגנציה ותקיעות.
למה זה קורה? קודם כל, לכל אחד מתאים תרגול קצת אחר. כל טיפוס גוף מבקש משהו קצת אחרת וחשוב מאוד לעודד את זה בכל שיעור יוגה. דבר שני תמיד טוב לפתח תנועתיות שמשתנה ומאתגרת את המוח שלנו. לא להתקע על כלום, חזרתיות תנועתית טובה אולי להשקטת המיינד אך משהו מתנתק שם מהורסטיליות התנועתית.
אז מה כן? להקשיב לצרכים שלנו.כל תרגול/ שיעור מחדש. אם באנו ברגישות, עם עייפות עם עצב, אחרי ישיבה מרובה- תתייחסו לזה. אל תגיעו לתנוחות המורכבות לפני דאתם מסוגלים לעשות את התנוחות הבסיסיות ביותר לאדם ברמה הפונקציולית היום יומית. למשל, אם אתם לא יושבים בנוחות בישיבה מזרחית- אין מה להגיע לתנוחות שמאתגרות יותר את מפרקי הירכיים, זה מתכון לפציעה למפרק או לברך. לימוד מתוך חיקוי של מורה הוא לא מספק, תמצאו מורה שמעודד הקשבה פנימה וחקירה. לשנות את הזוויות קצת של התנוחות כך שהן יהיו לכן מתאימות, מבטיחה שהן לא חקוקות בסלע, מטרתן לעורר את הגוף והנפש שלנו- ולכל אחד את.הנתיב שלו שמבקש להפתח. ותזכרו שבסוף כל מה שאנחנו רוצים בחיים. זה להרגיש קצת יותר שקט, שלווה וחדווה, זו מטרת היוגה וזה לא מעט. אז אפשר להרגע קצת עם הרצינות. ופשוט לשחק ממש כמו ילדים.
