אני לא קלאסית ולא מסורתית בשום דבר שאני עושה. זה קצת מקשה על החיים כי בעצם לא יכלתי לעולם להשען על "מסורת" שתעזור לי בהגדרה עצמית. וגם לא קיבלתי תשובות על מהות החיים מאף אחד. זה לא באמת לטובתי אני חייבת לומר, וזה גם מעיד על צורך בשליטה, ועל זה אני לגמרי עובדת- להרפות ולשחרר לידע מעבר לי. אבל מאוטוריטות תמיד ברחתי. בעיקר מאנשים שקובעים ומתווים דרך לאנשים אחרים.
לפני 20 ומשהו שנים עשיתי תואר במזרח אסיה. למדתי תואר עם התמחות בפילוסופיה הודית. ומשם התגלגלתי ליוגה. את הפילוסופיה שחרשתי עליה בלימודים זנחתי, אפילו היו לי רגשות אשם על כך שאני לא מלמדת את הפילוספיה ואת הכתבים- למרות שדי שכחתי הכל.. היום אני מבינה למה דחיתי אותה. פשוט לא באמת הבנתי אותה לעומק. ומה שאני לא מבינה אני פשוט לא מסוגלת ללמד. לאחרונה היא התחילה לחזור אלי.. כשאני מרגישה כי המהות שלה מתגלה לי ממעמקים ולא מהשכל שלי. היא כבר "מדברת אלי", אני מבינה אותה. היא נוכחת בי. ואני אפילו מהרהרת קצת באפשרות ללמד אותה
יוגה היא דרך ארוכה מאוד.האסאנות הן קצה הקרחון והחלק המענג והפשוט מאוד בתוכה- ולכן בה אני מתמחה. אבל לאט לאט לאורך שנים ארוכות כל כך הרבה שינויים מתהווים. אפילו זה הרצון להשען אחורה אל תוך מסורת כל כך עתיקה ורוויה בידע וחוכמה.
