הסרעפת- ה'שריר הרוחני', מתוך The Tao of Natural Breathing
מנקודת הראות של הנשימה השלמה, החשוב מבין שרירי הנשימה הוא שריר הסרעפת. שימוש יעיל בשריר זה טמון ביסוד הנשימה הבריאה. הסרעפת מעוצבת ככיפה המהווה רצפה לחלל החזה ותקרה לחלל הבטן. מספר איברים חשובים עוברים דרכה ולכן היא יכולה להשפיע עליהם. בין איברים אלו נמנים צינור הושט המוביל מזון לקיבה, אב העורקים המעביר דם מן הלב אל כל האיברים הפנימיים והחיצוניים פרט לריאות, הוריד הראשי המחזיר את הדם אל הלב מאברי הגוף השונים ועוד מספר עצבים הכוללים את עצב הוגוס היוצא מהחלק התחתון של גזע המוח ומתפצל למספר איברים פנימיים.
למרות שנשימה יכולה להתרחש גם ללא תפקוד הסרעפת, הכיווץ וההרפיה החוזרים ונשנים שלה מחיים את הנשימה וממלאים תפקיד חשוב בחיזוק הבריאות הפיזית והפסיכולוגית שלנו. כאשר אנו שואפים הסרעפת מתכווצת, ראש ה'כיפה' נמשך מטה לכיוון איברי הבטן בעוד ששרירי החזה השונים מרחיבים את מעט את בית החזה החוצה ולמעלה. פעולת השאיבה הזו יוצרת ואקום הגורם לאוויר להיכנס לריאות. כאשר אנו שואפים בצורה מלאה, הסרעפת יכולה להכפיל ואף לשלש את טווח התנועה שלה ולעסות בצורה ישירה או עקיפה את הקיבה, הכבד, הלבלב, המעיים, הכליות, לזרז פעולת מעיים, זרימת דם ולימפה וספיגת מזון.
פרט להשפעה המחייה על האיברים הפנימיים של הבטן, משיכה עמוקה קצת יותר של הסרעפת כלפי מטה יכולה להביא להגדלה משמעותית של נפח האוויר בריאות. על כל מילימטר נוסף של כיווץ הסרעפת גדל נפח האוויר בראות שלנו בכ250-300 מילימטר. מחקרים שנערכו בסין הראו שמתלמדי צ'י-קונג העובדים עם נשימה עמוקה יכולים ללמוד להגדיל את תנועת הסרעפת כלפי מטה ב-4 מילימטר בממוצע בתוך חצי שנה עד שנה, כלומר הם יכולים להגדיל את נפח האוויר בריאות שלהם בכ1000 מילימטר בתוך פחות משנה.
כאשר אנו נושפים הסרעפת משתחררת כלפי מעלה וכאשר אנו נושפים נשיפה מלאה היא מתכווצת מעלה כלפי הלב והריאות ומעניקה להם חיוניות ותמיכה.
לרוע המזל, רובנו לא מקבלים את התועלת המלאה מהשריר הרוחני הזה, משתי סיבות עיקריות. ראשית, תנועת הסרעפת מופרעת על ידי מערכת העצבים הסימפטטית כתוצאה מלחץ כרוני, פחד וכל שליליות אחרת בחיינו. שנית, היא מושפעת לרעה מלחץ מיותר בשרירים בגידים וברצועות שלנו כמו גם ממבנים לקויים במערכת השלד שלנו. כדי להבין זאת עלינו לדעת כיצד הסרעפת מחוברת למבנה השלד. בניגוד לרוב שרירי הגוף המחוברים לנקודת 'אחז' ו'תחל', הסרעפת מקובעת לצד הפנימי של הצלעות התחתונות שלנו ולעמוד השדרה המותני קרוב לשרירי הפסואס אך אין לה נקודת אחז לאף עצם אחרת. תחת זאת היא נאחזת בגיד המרכזי שלה השוכן ממש תחת הלב. הסרעפת לפיכך, מושפעת מהמוביליות של האגן ועמוד השדרה ושל השרירים הקשורים אליהם. כל האחרונים מושפעים מהרגלי היציבה שלנו כמו גם מהמצב הנפשי שלנו. אחת מההשפעות השליליות ביותר על תנועת הסרעפת הוא הלחץ המיותר שרבים מאיתנו נושאים בשרירי הבטן ובאיברים הפנימיים. רוב הלחץ הוא כתוצאה מלחץ כרוני, רגשות מודחקים ושליליות מוגזמת, אך הוא יכול להיווצר גם מהדימוי של בטן שטוחה וחזקה שאנחנו פוגשים בחוברות האופנה ובמרכזי הכושר. כאשר הבטן מכווצת היא מתנגדת לתנועה למטה של הסרעפת. כאשר המצב הזה קורה, הגיד המרכזי של הסרעפת הופך להיות נקודת התחל של הסרעפת במקום כלוב הצלעות ועמוד השדרה, וכיווץ הסרעפת בשאיפה גורם להעלאה מיותרת של הצלעות.
בניסיון לפצות על הירידה בחלל הריאות הנגרם כתוצאה מבטן מכווצת וסרעפת בעלת תפקוד לקוי- בעיקר בזמנים של לחץ פיזי או פסיכולוגי (אז הגוף צריך יותר אנרגיה)- אנו נאלצים, או לנשום מהר יותר (מה שעלול לגרום להיפר ונטילציה), או להגדיל את ההרחבה של בית החזה ולהרים את עצמות הבריח. מכיוון שהאחרונים הינם שרירים קשיחים ההרחבה הנוספת הזו דורשת מאמץ ואנרגיה נוספים ולבסוף גורמת לכך שפחות חמצן נכנס לגוף בכל שאיפה נוספת. עבור רובנו השימוש המוגזם הזה בשרירים הבין צלעיים גורם להטמעת הרגלי נשימה מוטעים ופוגע בבריאות ובחיוניות שלנו.
נשימה המבוססת על הרגלים בהם הסרעפת אינה יכולה להתכווץ מטה באופן מלא ולהפעיל ולתמוך בתנועה הריתמית של שרירי הבטן, האברים הפנימיים והרקמות- גורמת להשפעות מזיקות לגופנו. היא מפחיתה את היעילות של הריאות שלנו ובעקבות כך את כמות חמצן הזמין לתאים. היא מעכבת את זרימת הדם הורידי הנושא פסולת אל הכליות והריאות שם הם יכולים להתפרק בטרם יגרמו נזק לגוף (בהקשר זה חשוב לציין שכ70% מהפסולת של גופנו מתנקה דרך הריאות). נשימה כזו מעכבת את תפקודי מערכת הלימפה שתפקידה הוא לחסל פולשים ויראליים ובקטריאליים, ובכך ניתן לפולשים אלו יותר זמן להתבסס ולגרום למחלה. גם כמות מיצי העיקול והאנזים פפסין הזמינים לפעולת העיקול פוחתים בעקבות נשימה כזו. פעולת המעיים, הגס והדק, מואטת. עניין זה גורם לרעלים להיערם ולייצור מוגלתיות במערכת העיכול. בקצרה, נשימה כזו מחלישה ומפריעה את התפקוד של כמעט כל המערכות הראשיות בגוף והופכת אותנו ליותר רגישים לחוליים כרוניים וחמורים מכל הסוגים- זיהומים, עצירות, מחלות נשימה, בעיות עיכול, אולקוס, דיכאון, בעיות בתפקוד המיני, בעיות שינה, עייפות, כאבי ראש, בעיות בלחץ הדם, הזדקנות מוקדמת ועוד. חוקרים רבים מאמינים שהרגלי נשימה רעים תורמים אפילו למחלות סופניות כמו סרטן ומחלות לב.
תורגם על ידי רונן כהן, דצמבר 2007.